'אם תרצו', נאצים, ערבים ומה שבינהם. או איך 'אם תרצו' משחקים לכם עם המח.

יהודית מנסן רמון

ג'ורג' לאקוף מאוניברסיטת ברקלי הוא חוקר מטאפורות ומחוקרי הפוליטיקה החשובים היום בעולם. לאקוף מסביר שכילדים אנחנו לומדים את העולם דרך השוואה בין דברים שאנחנו איננו מכירים להשוואה לדברים שאנחנו מכירים. כך הלא מוכר הופך מוכר, החדש נלמד במושגים של הישן והחיבור הנוירולוגי במוח בין שני המונחים מתקבע. הוא ממשיך ומסביר שבפוליטיקה עושים שימוש במנגנון הזה מכיוון שהוא נמצא מאוד יעיל גם אצל מבוגרים, במיוחד כאשר רוצים להפיץ שנאה.  הוא פועל בצורה לא מודעת, פעמים רבות באופן רגשי. אתה לומד משהו חדש בעזרת שימוש בטרמינולוגיה של משהו אחר, לא עובר זמן רב עד שהשנים נראים לך קשורים זה בזה. לעולם איננו יכולים להבין את כל המידע המונח לפנינו, גם אם נרצה, רובנו עצלנים מדי. לכן המוח שלנו מייצר קיצורי דרך שמאפשרים לנו להבין את החדש בעזרת הישן. זהו מנגנון שניתן להשתמש בו בקלות יתרה לצרכי תעמולה והשפעה על דעת הקהל.

השימוש במטאפורות ואנלוגיות קיים המון בתעמולה. 'אם תרצו' משתמשים בו. למשל השוואת הערבים לנאצים, תיאור המלחמה בין הערבים ליהודים עם קום המדינה כנסיון ל'שואה שניה'. תיאור כתבים של ההיסטוריונים החדשים במונחים של ה'פרוטוקולים של זקני ציון' ועוד דוגמאות אין ספור. כמעט בכל פרסום שלהם נשלפת מטאפורה שואתית או השוואה בין נושא הקונפליקט היהודי ערבי לשואת יהודי אירופה. המטרה היא, וזו נעשית בהצלחה יתרה, שכל אחת ואחד מאיתנו יחשוב על הערבים במונחים של נאצים, במונחים של מי שהצליחו להשמיד את מרבית יהדות אירופה בעזרת רצח המוני ושיטתי. כן, 'אם תרצו' רוצים להתמיר את השנאה והפחד שלכם מהנאצים אל הערבים, כאילו לא די בשנאה הרגילה לערבים.

זו טקטיקה ישנה ונודעת בלימודי תעמולה והשכילו לעשות אותה הנאצים גם בקולנוע וגם בכתיבה שלהם לגבי יהודים (ראיתם איך בלי קושי הסברתי לכם את 'אם תרצו' בעזרת חשיבה על הנאצים? זה טריק די פשוט סך הכל). מי שרוצה ללכת בעקבות המניפולציה הזו של תעמולה בסיסית שיבושם לו אבל לפחות שידע איך משחקים לו עם המוח. כמו שמשחקים עם מוח של ילד בן שלוש.

    Lakoff, G. (2008) the Political Mind Penguin Books, UK

המרטין לותר קינגים הישראלים,

יהודית מנסן רמון

היום יום מרטין לותר קינג. מטיף אחד, מלא מטאפורות עם חוש צדק מאוד מפותח, שהצליח לשנות היסטוריה של אומה בת 300,000,000 בני אדם . מרטין לותר קינג או איך שהוא נקרא בארה”ב -פשוט “קינג” קרא לפרוע את הצ’ק שהבטיח לינקולן לשחורים, מאה שנה לפניו. קינג נלחם על זכויות  אזרח בסיסיות כגון הזכות לשבת מקדימה באוטובוס.

לכל אחד יש מקום בחברה, יש את הצ’רצ’ילים שתפקידם להגן על החברה בעודה מותקפת מבחוץ .  להם יש זמן ומקום. כבודם במקומם מונח. ויש את הקינגים. תפקידם של הקינגים, הוא להגן על החברה מבפנים. כאשר חברה מתחילה לכלות את עצמה מבפנים, למעול במוסריות הבסיסית ביותר שלה, בחובות שלה כלפי האחר, החלש וכל מי שאינו יכול לזעוק את זעקתו, הגיע זמנם של הקינגים. כיום, כאשר ריח שיכרון הכוח שוטף את הארץ  וזיעה לאומנית וגזענית מדיפה מכל חקיקה ופעולה מטעם המדינה, הגיע זמנם של הקינגים.

בחודשים באחרונים משהו השתנה במדינת ישראל ובעקבות כך, גם אצלי. זה התחיל איפשהו בנובמבר – חוק אחרי חוק חצו את גבול המוסריות שלי. הם היוו סכנה לכל מה שאני מאמינה בו ולאופן בו  חונכחתי על ידי שני פליטים, ניצולי שואה. התחלתי להריח גזענות, לאומנות והתלהמות, בעוצמות שלא זכורות לי במדינת ישראל, אפילו לא לפני רצח רבין.

  חוסר צדק חברתי מקבל אצל כל אחד אינטרפטציה שונה. היו שיצאו מביתם כי הרגישו שמגיע להם יותר. לצדם,  היו שהתעוררו מתרדמת חורף כי לאחר, לחלש, לאביון, אין צדק. יהה זה הפליט, יהה זה פלשתינאי, או מחוסר דיור משכונת התקווה.  אנשים, היום, לוקחים לידיים שלהם את תפקיד הקוד המוסרי של החברה הישראלית. הממשלה, שכיום נמצאת אי שם על גדות ביבי השופכין של חוסר מוסריות, חידדה את חוש הצדק של  המתעדים להיות “קינגים”.

איך הגענו למדינה על גבול פשיטת רגל מוסרית העומדת מול יחידי סגולה עוצמתיים, אשר לוקחים את האחריות האזרחית שלהם במלואה? אדם שאין לו גבולות הוא אדם שהליבה שלו, מרכז קיומו והוויתו מתערערים מכל דבר שקורה לו. הוא אינו יודע איפה הוא נגמר ואיפה העולם מתחיל. ישראל  אינה שונה בעניין זה. הכיבוש משמר מצב בו אין למדינה גבול, אין לה התחלה ואין לה סוף. יש בליבה שטח כבוש, עמוס אנשים בלתי נראים לאזרח הישראלי. בשטח זה, ילדים בני 18 ישראלים צריכים להעיר ילדים פלשתינאים בני 5 ממיטותיהם בשביל .. בשביל מה באמת? השטחים הכבושים כפי שליבוביץ ניבא, מכרסמים בלב הוויתה של החברה הישראלית בעוצמה שמעולם לא נראתה. העוולות שמבוצעות אל מול האי אזרחים הבלתי נראים, מתחילים לחלחל ללב הקונצנוזוס. הקשר הון-שלטון-תקשורת שולט בלי קושי על דעת הקהל של המיין סטרים. הוא דואג לסמם את סוס העבודה-שמחזיק על גבו את הכלכלה הישראלית המנצחת ולהעלים מעיניו את התוצאות האמיתיות של מעשיו. ספר החוקים החדש מוסבר לו באמתלה של נחיצות הכרחית. והאזרח? מצטט את שאמר לו שלדון אדלסון ב”ישראל היום”.

החקיקה  של החודשים האחרונים נוטפת נסיון לכופף את המציאות תחת ידה הכוחנית של האידיאולוגיה. בשנת 1956 כתבו ליאון פסטינגר, הנרי רייקן וסטנלי שכטר את הספר When Prophecy Fails. בספר שהוא קלאסיקה בפסיכולוגיה חברתית, מסבירים החוקרים תופעה הנקראת, דיסוננס קוגינטיבי. הם מתארים קבוצות שונות שמאמינות בסוגי אמונות שונות, כגון ביאת המשיח וקץ הימים. הם מראים איך בהגיע תאריך היעד והנבואה המיוחלת אינה מתממשת, הקבוצות מנסות לכופף את המציאות כך שתתאים לנבואה לה המתינו.

משהו מאוד דומה קורה בישראל היום. הנבואה היא ההכרה הבינלאומית בלגיטימציה של ישראל על השטחים הכבושים. משזו לא הגיעה, ההקצנה החלה. הנסיון לכופף את ידי המציאות בעזרת חוקים ומדיניות קיצונית, אשר יעוותו וישנו את מהלך העניינים, נכנס להילוך חמישי. הקיצוניות היא כל כך גדולה, שהיא אכן משנה את המציאות, אך לא רק לכיוון לו שלטון הימין קיווה. הימין הקיצוני והסהרורי בשטחים, פחות או יותר הקים כבר את מדינת יהודה. הוא אינו סופר את חוקי מדינת ישראל ואינו מכיר בסמכותה. כל מי שחושב שהם עדיין אזרחים שומרי חוק, שיתעורר. הם לא מכירים בחוק של מדינת ישראל. הימין הממשלתי, מחוקק את החוקים שמטרתם לכופף את ידי המציאות, בכדי שזו תשב בכפיפה אחת עם האידיאולוגיה.  במקביל הוא מסרס את המיינסטרים הישראלי בעזרת  פגיעה בחופש הביטוי, פיטורי עיתונאים כגון אורי משגב שמהווים מראה לאמת, סגירת ערוצים המפרסמים כתבות אשר אינן מיישרות קו ועוד. כל עוד המיינסטרים הישראלי יושב מול מסך הטלוויזיה ונהנה מריאליטי איכותי, הוא ידחיק את הריאליטי של חייו, של משפחתו ושל עמו.  ככה הימין הממשלתי בקשר הון-שלטון-תקשורת, מצליח לבצע פשעי מלחמה  ולחוקק חוקים אשר פוגעים בחופש הביטוי, חודרים למרחבים הכי אישיים של האדם,  כגון חיי נישואין, פוגעים בחופש העיתונות ומכשירים הכנסת אנשים לכלא בלי משפט.

אני מאמינה שלמרות שאנו סומכים על הקונגרס האמריקאי הפרו ישראלי שתמיד יצילנו מעת צרה, החרם הבינלאומי יהדק חגורתו אל מול מדינת ישראל. מדינה אשר מפרה זכויות אדם ואזרח בסיסיות ומתנתקת מאמנות בינלאומיות אשר היא היתה שותפה פעילה לכתיבתן, בכדי להגן על פליטים שנמלטים מאכזריות אנושית, גורלה אינו שונה משל מדינות אחרות, דומות לה. את החוויה הפוסט טראומטית שלנו כחברה הפכנו למה שנקרא בלשון מקצועית “קורבן מקרבן”. כעת, מכשנכשלה הנבואה, אחד אחד את הזוועות שחווינו כעם, אנו מחילים על כל חלש בקרבנו או בקרבתינו. החולשה מפחידה את ההוויה הישראלית 2012, אשר בתגובה, מגיבה אליה בתוקפנות ובדורסנות.

אסכם ואומר שאני מורידה את הכובע בפני כל הקינגים,  אותם מתעוררים, שיוצאים לרחובות, צועקים,  כותבים ומפיצים את העוולות. לכל השאר הלוטים בערפל אני אומרת, אין יותר מחר. הגענו אל נקודת האל חזור. מי שלא ער היום ועושה את חובתו המוסרית האזרחית, יתכן ונכדיו ישאלו אותו איפה הוא היה היום, בתקופה האפלה הזו בזכרון הדברים של עם ישראל ומה הוא עשה כדי לשנות אותה.